החלטה בתיק תא"ק 28668-07-12

2.         התובעת הינה חברה המפעילה טחנת קמח ואשר סיפקה למאפיה, הנתבעת1 (להלן:- "המאפיה"), קמח.

בהתאם לנטען בכתב התביעה, חייבת המאפיה לתובעת את הסך של 255,716 ש"ח בגין רכישת קמח.

על פי הנטען בכתב התביעה, מורכב סכום החוב משיקים בסכום כולל של 99,914 ש"ח, אשר חוללו וכן משיקים מעותדים בסכום של 170,364 ש"ח, אשר צפויים לחזור בהעדר כיסוי מתאים.

עילת התביעה נגד הנתבעים 2,3 מבוססת על כתב ערבות עליו חתמו, להבטחת חיובי המאפיה כלפי התובעת.

3.         בבקשת הרשות להגן אותה הגישו טענו הנתבעים כי פרעו את השיקים בסכום של 99,914 ש"ח, זאת בהתאם לפירוט שניתן על ידם בתצהירם. באשר לסכום החוב של 170,364 ש"ח טענו הנתבעים, כי טרם הגיע מועד פרעונו ולכן הם פטורים מלשלמו.

באשר לערבותם של הנתבעים 2 ו-3, טענו השניים, כי הערבות ניתנה לשם הבטחת חיובים אשר נפרעו והערבות פקעה.

4.         הבקשה נקבעה לדיון, המבקשים נחקרו על תצהירים והצדדים סיכמו טענותיהם בסוף הדיון.

5.         במהלך הדיון ולאחר שהוברר, כי השיקים בסכום של 170,364 ש"ח אמנם חזרו בהעדר כיסוי, הסכים למעשה ב"כ הנתבעים, כי יש לדחות את הבקשה בנוגע לשיקים אלו, אם כי על פי טענת הנתבעים, החלו לשלם כספים על חשבון חובם לאחר הגשת התביעה, טענה אותה אישר ב"כ התובעת, כשלפי טענתו שולמו על חשבון חובם של הנתבעים כמה אלפי שקלים.

6.         אחר ששמעתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום ליתן לנתבעים רשות להגן בעיקר טענותיהם.

7.         ראשית, מצאתי מקום לקבל טענת ב"כ הנתבעים, כי הפירוט אשר ניתן על ידי הנתבעים בתצהירם נוגע לתביעה על פי השיקים ובהתאם לפירוט השיקים שניתן בכתב התביעה. לעומת זאת, עיקר החקירה הנגדית של הנתבעים נגעה לנתונים המצויים בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת.

התובעת בחרה להגיש את תביעתה בהליך של סדר דין מקוצר. כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, שהינה כרטסת שבשליטתה ובאחריותה הבלעדית ושלא קיבלה אישור על ידי הנתבעים אינה יכולה להוות ראיה שבכתב שיש בה כדי להכשיר ההליך להתברר בסדר דין מקוצר. לא בכדי פרטה התובעת בכתב תביעתה את השיקים כבסיס לתביעתה, שכן רק בדרך זו יכולה היתה להכשיר ההליך להתברר בסדר דין מקוצר.

הנתבעים אמנם לא נתנו בתצהירם פירוט הנוגע להנהלת החשבונות של התובעת, ייתכן ועל מנת שמלוא התמונה תעמוד לפני בית המשפט ולשם חקר האמת, ראוי היה כי הנתבעים יתנו את הפירוט האמור, פירוט שלא ניתן גם לא במסגרת חקירתו הנגדית של הנתבע, שבה ציין, כי על מנת להתמודד עם הכרטסת, עליו להעבירה לעיונו של רואה החשבון מטעמו. ואולם, בשל העדר פירוט זה, לא ניתן לדחות את בקשת הרשות להגן, שכן כאמור עילת התביעה אינה מבוססת על הכרטסת אלא על השיקים.

8.         אשר להגנה בעניין השיקים עצמם, הנתבעים נתנו כאמור פירוט בתצהירם. הנתבעים לא נחקרו ישירות לעניין טענותיהם כפי שמופיעות בתצהיר והחקירה הנגדית התמקדה כאמור בכרטסת התובעת.

9.         בהתאם לנטען בתצהירם של הנתבעים, שילמו הנתבעים על חשבון השיקים שחוללו סכום העולה על סכום השיקים נשוא התובענה.

ביחס לשיק הראשון, שסכומו 20,794 ש"ח, הוברר, במהלך חקירת הנתבעים, כי על פי המוסכם לא אמורה היתה התובעת להפקיד את השיק, על מנת למנוע מצב בו יחוללו שיקים מחשבון המאפיה, דבר שעלול לגרום להגבלת החשבון ולא משום שאמנם הוסכם, כי הנתבעים פטורים מלפרוע את השיק. ואולם הנתבעים עמדו במהלך חקירתם הנגדית, כי שיק זה נפרע בסופו של דבר במזומן.

10.        ואמנם, גם אם נאמר, כי שיק זה לא נפרע, הרי ששיעור הסכומים ששולמו במזומן על פי טענת הנתבעים עולה על סכומי השיקים כולם, כך שבפי הנתבעים הגנה גם ביחס לשיק זה.

11.        לא נעלמה מעיניי העובדה, לפיה אין בתצהיר הנתבעים התייחסות בנוגע לכל תשלום ותשלום שלפיה נזקף תשלום זה או אחר על חשבון שיק זה או אחר, אלא, שכיוון שגם מתוך הכרטסת לא ניתן ללמוד זקיפתו של תשלום על חשבון חיוב זה או אחר, יש מקום לאפשר לנתבעים להוכיח טענתם בעניין.